אל- מהדי (בקרוב)

בין הרומן למציאות

בין השטף הבלתי פוסק של הידיעות לבין תחושת הבלבול שיוצרות הכותרות, נשכחת לעיתים העובדה שהעימות הנוכחי אינו רק פוליטי – הוא תרבותי, רגשי ורוחני. המזרח התיכון מהווה "זירה משיחית" שבה הכוחות המשיחיים העומדים בבסיס הדתות: היהודית, השיעית (הציפייה למהדי) והנוצרית-אוונגליסטית, מזינים זה את זה ומעצבים את המציאות בת־ימינו – בדומה לאנרגיה שסיפקו בעבר להתפרצותם של תהליכים היסטוריים משמעותיים.

״אל־מהדי״ נכתב לפני שהעימות עם איראן תפס מקום מרכזי בכותרות החדשות, ודווקא משום כך הוא חודר אל הרבדים העמוקים של הזהות האיראנית: המיתוסים, האמונות והמתחים המעצבים את התודעה הלאומית והדתית באיראן המודרנית. דרך ההעמקה ברעיונות העומדים בבסיס התרבות האיראנית, יוכל הקורא להבין טוב יותר את ההקשר של השיח שבין איראן למערב, כמו גם את המאבקים בין הזרמים השונים בתוך איראן עצמה.

לצד העלילה המותחת, שזרתי ברומן רעיונות המאירים את השורשים המשותפים וקווי הדמיון שבין המשיחיות הפרסית־שיעית לבין המשיחיות היהודית. המחלוקות המוכרות מן העולם היהודי — בין הניסיון לזרז את הגאולה לבין ההמתנה הפסיבית, שאלת התנאים המקדימים לביאת המשיח, היחס לאחרית הימים — מוצאות הד מקביל ומרתק גם בעולם השיעי־האיראני. 

בשני המקרים מהווה המשיחיות, בניסוחו של גרשום שלום, "תיאוריה של קטסטרופה" המערערת את הסדר הקיים בשאיפתה אל המוחלט. יתר על כן, הן ביהדות והן במסורות שיעיות וסופיות מסוימות מופיעים לעיתים זרמים מיסטיים־רדיקליים הרואים בשבירת הסדר הקיים – ולעיתים אף בחריגה מכוונת מן האיסורים הדתיים – כדרך לקירוב הגאולה והסרת המחיצות שבין המאמין להוויה האלוהית. במקרים קיצוניים, נתפסת החריגה עצמה כפעולה בעלת משמעות רוחנית פרדוקסלית — מעין "מצווה הבאה בעבירה". 

בתקופה של קיטוב ודמוניזציה של האויב, מבקש הרומן להציע מבט אנושי על זהותם המורכבת של שני הגיבורים, האיראני והישראלי, הניצבים במרכז הסיפור. לפני שהם סמלים של עימות, הם בני אדם הנושאים אהבות וחרדות המאפיינות את כלל בני האנוש, והמהוות מצע רגשי המשמש כר פורה לצמיחת רעיונות נאצלים כמו גם רעיונות עוועים; כדברי טרנטיוס "הינני אדם, וכל מה שאנושי לא זר לי".

הרומן חושף את הפיצול הזהותי המלווה את איראן לאורך דורות: המתח שבין שורשיה הפרסיים הקדם־אסלאמיים לבין הזהות האסלאמית שאימצה לאחר הכיבוש הערבי. המאבק בין שני הווקטורים התרבותיים הללו עיצב במידה רבה את ההיסטוריה, הפוליטיקה, התיאולוגיה והתרבות האיראנית עד ימינו.

לצד זאת, הספר מציע לקורא הצצה לעושרה התרבותי של איראן: מן האמנות והאדריכלות, דרך המטבח והפולקלור, ועד למסורות של פילוסופיה ומיסטיקה סופית־פרסית שהותירו חותם עמוק על התרבות האנושית.

אני מזמין אתכם לצלול אל מעבר לכותרות ולגלות את איראן שלא הכרתם.

"מחפש אני את האזור המהותי של הנפש, מקום שהרוע המוחלט נמצא מול האחווה"

אנדרה מלרו (מתוך "לאזאר", 1974)